Featured

שבוע חדש – התחלות חדשות

בוקר

אני אפילו לא מאחל לכם שבוע טוב, כי אני עבדתי כל הסופש ולא מצחיק מה שהולך פה. בשעה 19:00 פתאום הגיעו ההורים של אשתי ובמחטף היא הכריחה אותי לצאת מהבית. לא היה לי חשק לאכול, רק לנסות לעמוד בדדליינים המטורפים שלנו אבל טוב שעשתה ככה. היא לקחה אותי למקום שהוא מאוד אינטימי. חצי ספה חצי מסעדה שחברה שלה פתחה בשרון וכך היה לנו קצת זמן עם עצמנו לשבת ולדבר.

הפתיע אותי מה שהיהי לה להגיד. היא אמרה שהיא מאוכזבת שאני נלחם בעובדים שלי. במקום להקשיב להם. הזכירה לי את הימים לפני שהייתי מנהל, איך ששנאתי את הבוסים שמתנשאים מעלינו, איך שתמיד אמרתי שכל השיטות הארגוניות האלו הם בלוף אחד גדול ושאם אני אהיה למעלה ה יהיה אחרת.

היא צודקת בעניין הזה. לא עשיתי שום דבר יוצא דופן ועל חלק מהדבירם אני אפילו מתביש. החלטתי שהשבוע אני מקדיש את הזמ לשיחות של אחד על אחד עם העובדים

מתיל מהקשים ומתקדם עד לאחרון העובדים שלי. אולי גם הזדמנות קצת להכיר אותם ומתוך רצון לברר אם אולי להם יש רעיונות יצירתיים איך אפשר גם לעמוד בדד ליינים וגם שיהיו להם חיים. אני חושב שמפריזים בעניין הזה, אבל השיחה אתמול בכל זאת עשתה לי משהו. פתאום ראיתי את מה שהייתי פעם ואיך הפכתי למשהו הרבה יותר נוקשה היום. אני כבר לא זוכר איך זה להיות בתחתית, והיות שטיפסתי למעלה לבד, ובעשר אצבעות, אין לי יותר מדי רגשי למי שלא הצליח כמוני. לאשתי כן יש. היא אמרה שאם אני ממשיך בגישה הזאת אז היא תחשוב עם איזה גבר התחתנה. כי זה ממש לא מה שעמד לידה בחופה.. אוף נשים. יודעות תמיד ללחוץ על הנקודות הנכונות

אז היום שתי שיחות. מעדכן

שיחות עם עובדים
שיחות בארבע עיניים. היום מתחילים

Advertisements

Do not cry over spilled milk (and certainly not overtime)

מבחן אמינות הוא תמיד דו צדדי. הפעם נכשלתי

A new week and a new year. So first of all, a good year, and we hope that this year we are going up and not dealing with the slime of the previous year. I think it was the worst year of my career. True, there were years when I worked twice a week, including weekends, and there were years when we dealt with larger projects. The first time I entered the international scene was very stressful, eight years ago if I remember correctly. But the most difficult was the last year. Everything that went on here and I will not repeat what I wrote on the blog in recent weeks. This feeling that you do not want to go to the office, that you always have a stopwatch on your hand, that something is wrong and you can not put the point on it.

My wife told me that “everything is for the best.” She always believes in such unflagging optimism. She thinks that what happened to us this year is that I did a test of reliability for my employees and that they did the same to me. This is an interesting definition. True, I said that we would put this year aside, but there is also something to be gained from this experience that I have acquired. I always thought I was good at diagnosing people. I like to compete with a graphologist who gives an assessment of personality according to the handwriting of the person and compare what I thought on the basis of an interview. I always ask that I do not have early data when I interview a person. Likes to rely on my intuition and for me a page of resume enough to get to the bottom of it. I always thought I was right, but to be honest, I never checked. There were cases of employees who left or did not get along but I never felt like I had made a mistake with my best friend. Something about his departure, which is still going on and we will probably meet in court later this year has changed something.

I’m not always disappointed. Perhaps in the short term: to know what a person’s abilities are versus what he presents. But in terms of reliability what do I know? I thought he would stay with me until pension and I was wrong. Even for my first girlfriend, with whom I was with her for 3 years, I made a big mistake and if I did not catch her I might be divorced now. She would not have gone through the last few weeks with me. I’m very lucky to have such an amazing woman. It is not only that she understands and allows me to fly into the black horoscope of work for unlimited periods. You can also talk to her and she never comes with complaints. When it comes to people, my employees, she knows that this is the Holy of Holies and that it takes crazy energies. Rightly. But I think my discontent stems from the fact that many of them gave me a pretty bad feedback. They introduced me as an authoritative person but not as someone who would follow him with his eyes closed. I never wanted to be loved, but I admit – I want to be appreciated and I have a problem in this area over the last year.

מבחן אמינות הוא תמיד דו צדדי. הפעם נכשלתי
שנה חדשה ואחרי מבחן אמינות כושר של 2018 צריך לשנות משהוא

לא בוכים על חלב שנשפך (ובטח שלא על שעות נוספות)

שבוע חדש ושנה חדשה. אז קודם כל שנה טובה ומקווה שהשנה הזאת אנחנו ממריאים למעלה ולא מתעסקים ברפש של השנה הקודמת. אני חושב שזאת היתה השנה הכי קשה בקריירה שלי. נכון, היו שנים שבהם עבדתי פי שתיים שעות, כולל סופי שבוע והיו שנים בהם התמודדנו עם פרוייקטים יותר גדולים. הפעם הראשונה שנכנסתי לסצנה הבינלאומית היתה מאוד מלחיצה, לפני 8 שנים אם אני זוכר נכון. אבל הכי קשה היתה השנה האחרונה. כל מה שהלך פה ולא אחזור שוב על מה שכתבתי בבלוג בשבועות האחרונים. תחושה הזאת שאתה לא רוצה ללכת למשרד, שכל הזמן יש לך איזה סטופר על היד, שמשהו לא בסדר ואתה לא יודע לשים את הנקודה עליו.

אשתי אמרה לי שה”הכל לטובה”. היא תמיד מאמינה כזאת באופטימיות בלתי נלאית. היא חושבת שמה שקרה לנו השנה זה שעשיתי בדיקת אמינות לעובדים שלי ושגם הם עשו לי בחזרה. זאת הגדרה מעניינת. נכון, אמרתי שנשים את השנה הזאת בצד, אבל יש גם מה להפיק מהניסיון הזה שרכשתי. תמיד חשבתי שאני טוב בלאבחן אנשים. אני אוהב להתחרות עם הגרפולוג שנותן הערכת אישיות לפי כתב היד של הבן אדם ולהשוות מה אני חשבתי על בסיס של ראיון. אני תמיד מבקש שלא יהיו לי נתונים מוקדמים כשאני מראיין בן אדם. אוהב לסמוך על האינטואיציה שלי ומבחינתי דף של קורות חיים מספיק כדי לרדת לשורש העניין. תמיד חשבתי שאני צודק אבל אם להיות כנה, אף פעם לא בדקתי. היו מקרים של עובדים שעזבו או שלא הסתדרו אבל אף פעם לא הרגשתי שעשיתי טעות כמו עם החבר הכי טוב שלי. משהו בעזיבה שלו, שעדיין נמשכת וכנראה שניפגש בבית משפט בהמשך השנה שינה אצלי משהו.

אני לא תמיד מאחבן. אולי בטווח הקצר: לדעת מה היכולות של בן אדם מול מה שהוא מציג. אבל מבחינת אמינות מה אני יודע? חשבתי שהוא ישאר איתי עד לפנסיה וטעיתי. גם לגבי החברה הראשונה שלי, שהייתי איתה 3 שנים טעייתי בגדול ואם לא הייתי תופס אותה על חם יכול להיות שעכשיו היית מתגרש ממנה. היא לא היתה עוברת איתי את השבועות האחרונים. יש לי מזל גדול שיש לי כזאת אישה מדהימה. זה לא רק זה שהיא מבינה ונותנת לי לעוף לתוך הור השחור של העבודה לתקופות בלתי מוגבלות. אפשר גם לדבר איתה והיא אף פעם לא באה בתלונות. כשזה נוגע לאנשים, עובדים שלי, היא יודעת שזה קודש הקודשים ושזה לוקח אנרגיות מטורפות. בצדק. אבל אני חושב שחוסר הנחת שלי נובע מהעובדה שרבים מהם נתנו עלי פידבק די שלילי. הציגו אותי בתור בן אדם סמכותי אבל לא בתור מישהו שילכו אחריו בעיניים עצומות. אף פעם לא רציתי שיאהבו אותי, אבל אני מודה – אני רוצה שיעריכו אותי ולפי השנה האחרונה יש לי בעיה באזור הזה.

אבי

אמת או פלי?

החיים הם לא מכונת אמת

צהריים

גם החיים הם סוג של מכונת אמת. כך למדתי היום בדרך הקשה. התחלתי את הבוקר עם מרתון של ישיבות בארבע עיניים עם חלק מהעובדים. יש לנו לקוח חדש עם דרישות מטורפות. פרוייקט בינלאלומי ששווה 12 מיליון דולר ורציתי לברר שהכל ברור והמשבר כבר מאחורינו. מה שטריד אותי הוא לא מה שאמרו העובדים, שנראו בחלקם מבויישים ובחלקם מתחסדים. אלא דווקא מה שהם לא אמרו. הם לא יודעים שקיבלתי את התוצאות של הפוליגרף ואני בערך יודע בדיוק מה שהם חושבים עלי.. אבל מה שהפתיע אותי שהמסוייגים, אלו שלא אמרו מילה בבדיקה דווקא אמרו הרבה ב/שפת הגוף שלהם.

אשתי העבירה לי קורס מזורז בתנועות גוף בסוף שבוע. אחר כך נכנסתי לרשת והשלמתי עוד כמה דברים. אף פעם לא הייתי מודע לכמה שאנחנו מספרים רק דרך התנועות שלנו. זה לפעמים ממש בולט ואתה חושב ולפעמים זה ממש כואב – כי בן אדם אומר משהו אחד ובעצם מתכוון לאחר לגמרי. אז כמובן שכולם “סבבה” עם העובדה שיהיו כמה שעות נוספות (200% תשלום, אל תחשבו לרגע שמישהו פה מקופח) אבל אני מרגיש שהעמדה שלי מול הצוות נפגעה. הם נראו קצרי רוח שאסיים לדבר. קראתי שהם פחות מרגישים בנוח לידי ומשהו שאני בעצמי לא יודע להסביר מטריד אותי מאוד. יכול להיות שאיבדו אמון?

אבי

העיקר שיורד גשם

שלום לכולם

קצת נעדרתי בגלל עומסים של עבודה. אין בררה, לפעמים גם צריך לתקתק את הפרויקטים ולדפוק עבודה. כולם פה כבר שכחו את העניין של השעות הנוספות מאז בדיקת פוליגרף ואולי עדיף ככה. בהיי טק אתה תמיד מבטיח משכורות גבוהות, נותן תנאים מצויינים אבל השורה התחתונה היא שהפרויקט צריך לצאת לדרך ואז אנחנו לא רואים בעיניים. אז לקחתי לתשומת ליבי ואני שוכר עוד מתכנת על תקן סטודנט שלא במשרה מלא כדי לתת מענה למי שצריכה לצאת מוקדם. זה עדיין לא אומר שאני לא צריך את העיניים שלה לעבוד מהבית אבל כרגע נראה לי שזה הפתרון הכי הגיוני. אי אפשר להכפיל את הצוות ואז לפתר כשנגמר הפרויקט. אני תמיד הייתי נגד להכניס סטודנטים, שלפעמים רק להכשיר אותם לוקח הרבה יותר זמן ואנרגיה מהתפוקדה אבל ברגע שאיישנו את התקן ראיתי שזה תרם הרבה למורל בצוות, שאנשים מרגישים שהבנו את המסר ואנחנו מנסים לשנות.

ההנהלה גם לא מתה על הרעיון הזה. זה נשמע טוב שיש “אופציה נוספת” אבל במספרים זה נראה חסר תכלית. אתה משלם יותר מסביב ממה שמקבל בפועל, אבל נראה. אני בודק גם אופציה לתמיכה נוספת מחו”ל בשירותי מיקור מהפיליפינים. לא תאמינו איזה מוחות יושבים שם. אולי תהיה נסיעה לחול בקרוב ואני אנסה לבדוק גם את זה מקרוב. שמעתי שגם בהודו הסצנה מתפתחת יפה, אבל מניסיון שלי כמטייל לא סומך עליהם בשיט. פעם אחת נכוות ולא תשכח כל החיים.. אבל זה כבר לפעם הבאה

אחלה סופש גשום וכייפי

אבי

סטודנט עובר בדיקת פוליגרף
תקן חדש לסטודנט שהוספנו בעקבות בדיקת פוליגרף שהעלתה כי כולם נגדי

נס לא היה פה..

הלוואי ולא הייתי יודע. בדיקת פוליגרף ארורה

זה היה חג קשה. שני עובדים לא עברו בדיקת פוליגרף שערכנו במפתיע. אחד על אי אמינות, שהתבררה בבדיקה חוזרת בגלל שחבר טוב שלו עובד עם המתחרים שלנו. הוא לא דיווח על כך, שזה חמור מאוד, אך גם נשבע שלא הדליף מידע והבדיקה אישרה את זה פעמיים. המקרה השני, וכאן נשבר הלב, הוא אחד העובדים הוותיקים שלנו. מהראשונים שהיו עוד בימים שהיינו סטרטאפ חדש שמחפש מלאכים. לא רק שהוא נכשל בבדיקה, הוא גם כנראה לקח איזה תרופת הרגעה שאמורה לשבש את ההזעה והתמוטט באמצע. אחר כך הוא פשוט התוודה ובחג חנוכה הייתי צריך לפטר לא רק חבר טוב אלא אב לארבעה ילדים.

הוא אמר שהיה חייב את הכסף, שאחיו נמצא בחובות ושהמשכנתא כבדה. שאלתי אותו למה לא בא אלי. אין מצב שלא הייתי חותם ערבות ובחיים לא הייתי מפקיר אותו ככה. אבל הוא אפילו לא יכול היה להסתכל לי בעיניים. ביום האחרון של החג הוא בא לאסוף את הדברים. כל כך הרבה מזכרות שלו פזורות כאן על הקירות ובחדרים. הלב נשבר ואחרי שהכניס הכל לתוך קופסת קרטון, ממש כמו בסרטים האמריקאים, אני נשברתי וחתכתי את יום העבודה. לא רציתי שהעובדים יראו אותי בוכה. איך אפשר לסמוך על אנשים אחרי דבר ה? הכרתי אותו 12 שנה. היינו יושבים כמעט כל יום לצהרים. מכיר את אשתו, את הילדים אפילו את ההלם קרב שלו מלבנון. איך לא ראיתי מה קורה לי מתחת לאף..

הלוואי ולא הייתי יודע. בדיקת פוליגרף ארורה
בדיקת פוליגרף ששברה לי את הלב ואת האמון בבני אדם

רק לא בחג! ההחלטות הקשות שצריך לקבל

חג לא שמח בכלל

לא אהיה צבוע. אווירת החג לא ממש אופפת אותי. אני משתדל בשביל הבנות להגיע תמיד עם סופגיות ומתנות קטנות. הרבה ממתקים הן אוכלות ובטח בעושד עשרים שנה יספרו לפסיכולוגית שכל פעם שהיו לאבא צרות בעבודה הן קיבלו ממתקים.. בכל מקרה, כמו שהזכרתי בפוסטים הקודמים אנחנו מתמודדים עכשיו לא רק עם מרד עובדים נגד שעות העבודה, אלא גם עם חשדות לריגול ופרצת אבטחה רצינית בחלק מהפרויקטים שלנו. מהסיבה הזאת ביקשנו מחלק מהעובדים לעבור בדיקת פוליגרף לגילוי גניבה, בדיקת פוליגרף לאמינות ועוד כמה הגדרות שממש לא תרמו למוראל של אף אחד מאיתנו. אבל היום קיבלתי את התוצאות.

הרגשתי ממש התקף חרדה: הרוק נחנק בגרון, הבטן מתכווצת והלב פועם במאתיים קמש לשעה. אנ הייתי בטוח שבטח מדובר במתכנתים הצעירים. אולי מישהו התלבש להם על הניידים, הלפטופים. אולי פרצו להם לחשבונות אבל ממה שנראה דווקא אחד הוותיקים הוא הבעיה ולא רק זאת, הוא זה שמפעיל את השאר. מרד העובדים, שבגלל החל כל הבלגן הסתבר להיות באמת יוזמה של אחת המתכנתות הצעירות, שלא ידעתי שהיא אם חד הורית ועלתה בגפה לארץ ממוסקבה. אז עכשיו נחמץ לי הלב על שבמקום להכיר את העובדים שלי רדיתי בהם (ובה בעיקר, כי ידעתי שהיא התחילה את זה. רק לא את הסטטוס שלה – וזו אחריות שלי לדעת) ומאז שחזרו התש/ובות אני מרגיש שיש לי סכין בלב. אוהב אתחור הזה. הייתי נותן לו את יד ימיני ועכשיו אני צריך להגיש מכתב פיטורים.. ועוד בחנוכה.

בדיקת פוליגרף לגילוי גניבה
בדיקות פוליגרף לגילוי גניבה שגנבה לי את האמון בבני אדם

להתחיל את היום הפוך – יציאה מהמשבר

עזבו אתכם מבדיקת פוליגרף בצפון. פשוט אבדו את הצפון

שלום לכולם

אחרי שבפעם האחרונה כמעט שברנו את הכלים בסופש החלטתי שאני עושה מעכשיו הפוך על הפוך. זה חלק מתיאוריה שקראתי באחד מהבלוגים פה ואומרת שכדי לצאת מממשבר צריך לשנות את תהפסה. אז במקום להמשיך לעשות מה שאני יודע לעשות ולא ממש הולך לי היום החלטתי לעשות את הכל הפוך. במקום לזמן את העובדים לבדיקת פוליגרף בצפון הזמנתי אותם למסעדה בדרום כדי לתמוך בתושבי עוטף עזה, במקום לפתוח את הבוקר ראשון בקומה בשנה שמונה, הלכתי לשחות ועוד הספקתי חצי שעה ריצה במכון. הגעתי ב-11.00 וזה עשה אימפקט לא יאומן. את המשך היום העברתי במשימות הדחופות ובערך בצהריים הם התחילו לשאול מה שלומי.. נו באמת, פתאום אני קיים? התרגלתי לשקט שיש כשמרחרימים אותך

לנהל בראש אחר לגמרי -  יותר טוב מבדיקת פוליגרף
הפוך על הפוך – ככה יוצאים ממשברים ניהוליים

המשכתי באותו טון ואמרתי שבסדר. בשעה ארבע תפסה אותי אחת המתכנתות ליד הקפה והתעניינה איך יצאו הבדיקות ואם מצאנו את פרצת האבטחה. הרגעתי אותה שהכל בסדר ושאין מה לדאוג אבל הוספתי כבדרך אגב ש”הולכים להיות כאן כמה שינויים”. משפט אחד והצוות קפץ לעבוד כמו חמור. עכשיו הם מתעקשים שדי לגמור את העבודה הם חיים להשחיל עוד כמה שעות נוספות ואני ממשיך בשגרת הלא אכפת לי: שוחה בבוקר, לא מתחנף לעובדים ורק רומז שיש שינוי בפתח. זה לא ממש שקר, כי באמת שיניתית גישה. לפעמים כשאנחנו נסחפים לתוך משבר כמו במערבולת צריך פשוט לשנות כיוון. לחתוך לצד השני ולהעשות הפוך על הפוך עד שכולם כל כך מבולבלים שזה עובד לך. לא יאומן!

אבי

 

בדיקת פוליגרף לגילוי צביעות. סטרט אפ חדש

בדיקת פוליגרף לגילוי צביעות

שלום לכם

יש לי רעיון לסטרט אפ חדש: בדיקת פוליגרף לגילוי צביעות והתחסדות. מה דעתכם? לדעתי אין בן אדם שלא צריך את השירות הזה וזה יכול לעבוד לא רע גם על הסצנה הפרטית.  אז כמו שעדכנתי אתכם החלטנו לעשות בדיקת פוליגרף לקבוצה נכבדה מהעובדים. הצגנו את זה כחלק ממערך אבטחה חדש של החברה, אני סיפרתי לקודקודים בצוות שמצאנו בראיונות האישיים כמה פרצות אבטחה ושחברת הביטוח מחייבת אותנו לעשות את זה. זה לא ממש עבר בשלום. האווירה במשרד עכורה, העובדים לא מסתכלים לי בעיניים ובכל יום אני צריך להכריח את עצמי ללכת לעבודה, במקום לעשות את מה שאני אוהב אני מרגיש כמו אדם שנוא שברגע שהוא יוצא מהחדר כולם מתחלים לרכל עליו.

אני כנראה שבכך נבדק מנהל, גם בתקופות של משבר. עכשיו אף אחד כבר לא מבר על שעות נוספות. המרד נכחד וכולם פתאום מאוד דואגים למקום העבודה שלהם, מה שמעלה את החשד שזה ביננו מעט שהם לא כל כך תמימים. אז אתמול היה הסבב הראשון של הדיבקות. זה תהליך ארוך שלא ממש נעים לראות אותו. את העובדים שאתה סומך עליהם בעיניים עצומות מפשלים בשאלות הבסיסיות של בקרה, כמו איפה עבדת, עם איזה מהמתחרים אתה נמצא בקשר.. עולם קטן או מניפוציה שנחשפה< אינני יודע להגיד עדיין. אני מניח שחלק מהקשרים תמימים אבל יותר מדי עובדים מעורבים גם בפרויקטים אחרים ואני מתחיל לחשוד שהסיבה שהם כל כך פנאטייםגבי השעות הנוספות היא לא בגלל שהם ממהרים ללכת הביתה, אלא בגלל שמישהו הציע להם ג’וב משתלם להשלמת הכנסה.

בדיקת פוליגרף
בודד בפסגה: גם בדיקת פוליגרף לגילוי צביעות לא תציל אותי מהאמת

לפי בקשה שלי הוספנו גם כמה שאלות על שביעות הרצון שלהם ממקום העבודה. כאן היתה הכאפה המרכזית עבורי. למרות שלא ביקשנו להזכיר שמות או לנקוב באנשים ספציפיים הם התעקשו ללכלך עליי והגדירו אותי כחיית שליטה שלא רואה אף אחד ממטר. אם רק היו יודעים מה שאני עשיתי בשבילם.. איזו כפיות טובה

אבי הרודן