Do not cry over spilled milk (and certainly not overtime)

מבחן אמינות הוא תמיד דו צדדי. הפעם נכשלתי

A new week and a new year. So first of all, a good year, and we hope that this year we are going up and not dealing with the slime of the previous year. I think it was the worst year of my career. True, there were years when I worked twice a week, including weekends, and there were years when we dealt with larger projects. The first time I entered the international scene was very stressful, eight years ago if I remember correctly. But the most difficult was the last year. Everything that went on here and I will not repeat what I wrote on the blog in recent weeks. This feeling that you do not want to go to the office, that you always have a stopwatch on your hand, that something is wrong and you can not put the point on it.

My wife told me that “everything is for the best.” She always believes in such unflagging optimism. She thinks that what happened to us this year is that I did a test of reliability for my employees and that they did the same to me. This is an interesting definition. True, I said that we would put this year aside, but there is also something to be gained from this experience that I have acquired. I always thought I was good at diagnosing people. I like to compete with a graphologist who gives an assessment of personality according to the handwriting of the person and compare what I thought on the basis of an interview. I always ask that I do not have early data when I interview a person. Likes to rely on my intuition and for me a page of resume enough to get to the bottom of it. I always thought I was right, but to be honest, I never checked. There were cases of employees who left or did not get along but I never felt like I had made a mistake with my best friend. Something about his departure, which is still going on and we will probably meet in court later this year has changed something.

I’m not always disappointed. Perhaps in the short term: to know what a person’s abilities are versus what he presents. But in terms of reliability what do I know? I thought he would stay with me until pension and I was wrong. Even for my first girlfriend, with whom I was with her for 3 years, I made a big mistake and if I did not catch her I might be divorced now. She would not have gone through the last few weeks with me. I’m very lucky to have such an amazing woman. It is not only that she understands and allows me to fly into the black horoscope of work for unlimited periods. You can also talk to her and she never comes with complaints. When it comes to people, my employees, she knows that this is the Holy of Holies and that it takes crazy energies. Rightly. But I think my discontent stems from the fact that many of them gave me a pretty bad feedback. They introduced me as an authoritative person but not as someone who would follow him with his eyes closed. I never wanted to be loved, but I admit – I want to be appreciated and I have a problem in this area over the last year.

מבחן אמינות הוא תמיד דו צדדי. הפעם נכשלתי
שנה חדשה ואחרי מבחן אמינות כושר של 2018 צריך לשנות משהוא

לא בוכים על חלב שנשפך (ובטח שלא על שעות נוספות)

שבוע חדש ושנה חדשה. אז קודם כל שנה טובה ומקווה שהשנה הזאת אנחנו ממריאים למעלה ולא מתעסקים ברפש של השנה הקודמת. אני חושב שזאת היתה השנה הכי קשה בקריירה שלי. נכון, היו שנים שבהם עבדתי פי שתיים שעות, כולל סופי שבוע והיו שנים בהם התמודדנו עם פרוייקטים יותר גדולים. הפעם הראשונה שנכנסתי לסצנה הבינלאומית היתה מאוד מלחיצה, לפני 8 שנים אם אני זוכר נכון. אבל הכי קשה היתה השנה האחרונה. כל מה שהלך פה ולא אחזור שוב על מה שכתבתי בבלוג בשבועות האחרונים. תחושה הזאת שאתה לא רוצה ללכת למשרד, שכל הזמן יש לך איזה סטופר על היד, שמשהו לא בסדר ואתה לא יודע לשים את הנקודה עליו.

אשתי אמרה לי שה”הכל לטובה”. היא תמיד מאמינה כזאת באופטימיות בלתי נלאית. היא חושבת שמה שקרה לנו השנה זה שעשיתי בדיקת אמינות לעובדים שלי ושגם הם עשו לי בחזרה. זאת הגדרה מעניינת. נכון, אמרתי שנשים את השנה הזאת בצד, אבל יש גם מה להפיק מהניסיון הזה שרכשתי. תמיד חשבתי שאני טוב בלאבחן אנשים. אני אוהב להתחרות עם הגרפולוג שנותן הערכת אישיות לפי כתב היד של הבן אדם ולהשוות מה אני חשבתי על בסיס של ראיון. אני תמיד מבקש שלא יהיו לי נתונים מוקדמים כשאני מראיין בן אדם. אוהב לסמוך על האינטואיציה שלי ומבחינתי דף של קורות חיים מספיק כדי לרדת לשורש העניין. תמיד חשבתי שאני צודק אבל אם להיות כנה, אף פעם לא בדקתי. היו מקרים של עובדים שעזבו או שלא הסתדרו אבל אף פעם לא הרגשתי שעשיתי טעות כמו עם החבר הכי טוב שלי. משהו בעזיבה שלו, שעדיין נמשכת וכנראה שניפגש בבית משפט בהמשך השנה שינה אצלי משהו.

אני לא תמיד מאחבן. אולי בטווח הקצר: לדעת מה היכולות של בן אדם מול מה שהוא מציג. אבל מבחינת אמינות מה אני יודע? חשבתי שהוא ישאר איתי עד לפנסיה וטעיתי. גם לגבי החברה הראשונה שלי, שהייתי איתה 3 שנים טעייתי בגדול ואם לא הייתי תופס אותה על חם יכול להיות שעכשיו היית מתגרש ממנה. היא לא היתה עוברת איתי את השבועות האחרונים. יש לי מזל גדול שיש לי כזאת אישה מדהימה. זה לא רק זה שהיא מבינה ונותנת לי לעוף לתוך הור השחור של העבודה לתקופות בלתי מוגבלות. אפשר גם לדבר איתה והיא אף פעם לא באה בתלונות. כשזה נוגע לאנשים, עובדים שלי, היא יודעת שזה קודש הקודשים ושזה לוקח אנרגיות מטורפות. בצדק. אבל אני חושב שחוסר הנחת שלי נובע מהעובדה שרבים מהם נתנו עלי פידבק די שלילי. הציגו אותי בתור בן אדם סמכותי אבל לא בתור מישהו שילכו אחריו בעיניים עצומות. אף פעם לא רציתי שיאהבו אותי, אבל אני מודה – אני רוצה שיעריכו אותי ולפי השנה האחרונה יש לי בעיה באזור הזה.

אבי

אמת או פלי?

החיים הם לא מכונת אמת

צהריים

גם החיים הם סוג של מכונת אמת. כך למדתי היום בדרך הקשה. התחלתי את הבוקר עם מרתון של ישיבות בארבע עיניים עם חלק מהעובדים. יש לנו לקוח חדש עם דרישות מטורפות. פרוייקט בינלאלומי ששווה 12 מיליון דולר ורציתי לברר שהכל ברור והמשבר כבר מאחורינו. מה שטריד אותי הוא לא מה שאמרו העובדים, שנראו בחלקם מבויישים ובחלקם מתחסדים. אלא דווקא מה שהם לא אמרו. הם לא יודעים שקיבלתי את התוצאות של הפוליגרף ואני בערך יודע בדיוק מה שהם חושבים עלי.. אבל מה שהפתיע אותי שהמסוייגים, אלו שלא אמרו מילה בבדיקה דווקא אמרו הרבה ב/שפת הגוף שלהם.

אשתי העבירה לי קורס מזורז בתנועות גוף בסוף שבוע. אחר כך נכנסתי לרשת והשלמתי עוד כמה דברים. אף פעם לא הייתי מודע לכמה שאנחנו מספרים רק דרך התנועות שלנו. זה לפעמים ממש בולט ואתה חושב ולפעמים זה ממש כואב – כי בן אדם אומר משהו אחד ובעצם מתכוון לאחר לגמרי. אז כמובן שכולם “סבבה” עם העובדה שיהיו כמה שעות נוספות (200% תשלום, אל תחשבו לרגע שמישהו פה מקופח) אבל אני מרגיש שהעמדה שלי מול הצוות נפגעה. הם נראו קצרי רוח שאסיים לדבר. קראתי שהם פחות מרגישים בנוח לידי ומשהו שאני בעצמי לא יודע להסביר מטריד אותי מאוד. יכול להיות שאיבדו אמון?

אבי

העיקר שיורד גשם

שלום לכולם

קצת נעדרתי בגלל עומסים של עבודה. אין בררה, לפעמים גם צריך לתקתק את הפרויקטים ולדפוק עבודה. כולם פה כבר שכחו את העניין של השעות הנוספות מאז בדיקת פוליגרף ואולי עדיף ככה. בהיי טק אתה תמיד מבטיח משכורות גבוהות, נותן תנאים מצויינים אבל השורה התחתונה היא שהפרויקט צריך לצאת לדרך ואז אנחנו לא רואים בעיניים. אז לקחתי לתשומת ליבי ואני שוכר עוד מתכנת על תקן סטודנט שלא במשרה מלא כדי לתת מענה למי שצריכה לצאת מוקדם. זה עדיין לא אומר שאני לא צריך את העיניים שלה לעבוד מהבית אבל כרגע נראה לי שזה הפתרון הכי הגיוני. אי אפשר להכפיל את הצוות ואז לפתר כשנגמר הפרויקט. אני תמיד הייתי נגד להכניס סטודנטים, שלפעמים רק להכשיר אותם לוקח הרבה יותר זמן ואנרגיה מהתפוקדה אבל ברגע שאיישנו את התקן ראיתי שזה תרם הרבה למורל בצוות, שאנשים מרגישים שהבנו את המסר ואנחנו מנסים לשנות.

ההנהלה גם לא מתה על הרעיון הזה. זה נשמע טוב שיש “אופציה נוספת” אבל במספרים זה נראה חסר תכלית. אתה משלם יותר מסביב ממה שמקבל בפועל, אבל נראה. אני בודק גם אופציה לתמיכה נוספת מחו”ל בשירותי מיקור מהפיליפינים. לא תאמינו איזה מוחות יושבים שם. אולי תהיה נסיעה לחול בקרוב ואני אנסה לבדוק גם את זה מקרוב. שמעתי שגם בהודו הסצנה מתפתחת יפה, אבל מניסיון שלי כמטייל לא סומך עליהם בשיט. פעם אחת נכוות ולא תשכח כל החיים.. אבל זה כבר לפעם הבאה

אחלה סופש גשום וכייפי

אבי

סטודנט עובר בדיקת פוליגרף
תקן חדש לסטודנט שהוספנו בעקבות בדיקת פוליגרף שהעלתה כי כולם נגדי

בדיקת פוליגרף לגילוי צביעות. סטרט אפ חדש

בדיקת פוליגרף לגילוי צביעות

שלום לכם

יש לי רעיון לסטרט אפ חדש: בדיקת פוליגרף לגילוי צביעות והתחסדות. מה דעתכם? לדעתי אין בן אדם שלא צריך את השירות הזה וזה יכול לעבוד לא רע גם על הסצנה הפרטית.  אז כמו שעדכנתי אתכם החלטנו לעשות בדיקת פוליגרף לקבוצה נכבדה מהעובדים. הצגנו את זה כחלק ממערך אבטחה חדש של החברה, אני סיפרתי לקודקודים בצוות שמצאנו בראיונות האישיים כמה פרצות אבטחה ושחברת הביטוח מחייבת אותנו לעשות את זה. זה לא ממש עבר בשלום. האווירה במשרד עכורה, העובדים לא מסתכלים לי בעיניים ובכל יום אני צריך להכריח את עצמי ללכת לעבודה, במקום לעשות את מה שאני אוהב אני מרגיש כמו אדם שנוא שברגע שהוא יוצא מהחדר כולם מתחלים לרכל עליו.

אני כנראה שבכך נבדק מנהל, גם בתקופות של משבר. עכשיו אף אחד כבר לא מבר על שעות נוספות. המרד נכחד וכולם פתאום מאוד דואגים למקום העבודה שלהם, מה שמעלה את החשד שזה ביננו מעט שהם לא כל כך תמימים. אז אתמול היה הסבב הראשון של הדיבקות. זה תהליך ארוך שלא ממש נעים לראות אותו. את העובדים שאתה סומך עליהם בעיניים עצומות מפשלים בשאלות הבסיסיות של בקרה, כמו איפה עבדת, עם איזה מהמתחרים אתה נמצא בקשר.. עולם קטן או מניפוציה שנחשפה< אינני יודע להגיד עדיין. אני מניח שחלק מהקשרים תמימים אבל יותר מדי עובדים מעורבים גם בפרויקטים אחרים ואני מתחיל לחשוד שהסיבה שהם כל כך פנאטייםגבי השעות הנוספות היא לא בגלל שהם ממהרים ללכת הביתה, אלא בגלל שמישהו הציע להם ג’וב משתלם להשלמת הכנסה.

בדיקת פוליגרף
בודד בפסגה: גם בדיקת פוליגרף לגילוי צביעות לא תציל אותי מהאמת

לפי בקשה שלי הוספנו גם כמה שאלות על שביעות הרצון שלהם ממקום העבודה. כאן היתה הכאפה המרכזית עבורי. למרות שלא ביקשנו להזכיר שמות או לנקוב באנשים ספציפיים הם התעקשו ללכלך עליי והגדירו אותי כחיית שליטה שלא רואה אף אחד ממטר. אם רק היו יודעים מה שאני עשיתי בשבילם.. איזו כפיות טובה

אבי הרודן

לפעמים אין מנוס מלעשות בדיקת פוליגרף

יודע שקצת נעדרתי אבל הדברים התגלגלו במהירות. אז תקציר מהיר למי שפספס: יום אחד, או יותר נכון בחמישי אחר הצהריים ארבעה מתכנתים קמים ועוזבים את השולחן ב-18:00 בדיוק. בשבוע אחר כך עוד מתכנתים מצטרפים אליהם ומתחיל מרד עובד, של שביתה איטלקית כנגד שעות נוספות. ניסינו כמה דרכים לרכך אותם אבל בשבוע שעבר עברנו לטיפול ישיר בעניין: שיחות של ארבע עיניים שלי עם כל אחד ואחת מהעובדים ומסתבר שמרד השעות הוא אחת הבעיות הקטנות שלנו. זה התחיל באחת המתמחות החדשות שממש במקרה אמרה שלי, בניסיון להרשים אותי, שיש לה עדיין קשרים בחברות המתחרות שלנו וכמה חברים ממש טובים שם שלא עושים שעות נוספות ורק אצלנו דורשים כל כך הרבה מעובדים. אחד השמות שהזכירה הדליק אצלי נורה אדומה, וכשהתחלתי לגשש בעניין ולבדוק איך בדיוק התחברה עם האנשים הללו, מסתבר שזה הגיע דרך אתר היכרויות ומשם הכירה את כל החבורה. איזה שרצים. כבר עשר שנים שהם עושים הכל כדי לגנוב מידע, להסית, לרגל ולהשחיט כל מה שטוב בסצת ההיי טק הישראלית. אבל היא רק פיון ואין מנוס, עכשיו אני צריךלזמן את כל העובדים אל בדיקת פוליגרף בחיפה (שם יושב המכון עמו אחננו עובדים) . אשתי, כרגיל, אומרת שזה יהיה אסון ואאבד לנצח את האמון של עובדי. אני חושב שהיא לא מבינה מהחיים שלה.

דליפת מידע, ריגול או הדלפות זה העקב אכילס של כל הביזנס שלנו. מי יודע מה הם הספיקו להתיל לה בפלאפון במפגשים הלייליים שלהם, האם היתה להם גישה ללפטופ שלה וכמה מידע חיוני היא מסרה, גם אם לא היתה מודעת לזה. אני מתכוון היום לכנס את כל הצוות ולהסביר להם שבלי קשר למרד המאוד חשוב שלהם, יש לנו פריצה באבטחה וזה יכול להוביל לפשיטת רגל. אני לוקח את כל העובדים (או חצי, עוד לא קיבלתי אישור – הדברים הללו עולים גם כסף) ורוצה לבדוק בדיוק מי החברים שלהם ולמי עוד הגיעו החארות מהדרום. אין להם גבולות, לחבר’ה האלו. אם רק היו משקיעים חצי מהאנרגיות שלהם באשכרה לפתח משהו היו להם כבר 10 סטרט אפים משלהם. דוגמא מצויינת לאנשים שהפכו לבוטים בעל כורכם. עדכון בהמשך

leak
דליפת מידע היא סיבה לסגור סטרטאפ. אני שולח את כולם לעשות בדיקות פוליגרף בחיפה. ולא מעניין אותי מה חושבת אשתי

אין תחליף לשיחה ב-4 עיניים…

אני מניח שאתם מעודכנים בעניינים. אם לא כנסו לפוסטים הקודמים..

אז אחרי שכבסר הרגשתי שכל המחלקה שלי עומדת להוציא אותי להורג. גיליתי שהגליוטינה לא כל כך קרובה ולפעמים גם כשיש סיבוך גדול אפשר לפתור דברים בשיטה המסורתית והפשוטה. בקיצור: אם אתם מרגישים שהכול מסובך יותר מדי, אולי אתם פשוט רואים את זה ככה. אתמול החלטתי להוריד את המסכות. זימנתי את העובדים שלי לסבב שיחות ב-4 עיניים. לא בבדיקת פוליגרף כמו שרציתי לעשות בהתחלה, כשאיבדתי כל אמון, אלא בגג של המשרד, איפה שיש פרטיות ואני דאגתי גם לקפה וקרואסונים. מאוד מתחשב מצדי והדבר הראשון שהם אמרו שזה נראה פתטי ושיהיה קשה מאוד לפתור את העניין עם קרואסון. לא זוכר אחד שלא חיסל את המאפים ושאל אם בנוסף לשקדים ולשוקולד אפשר גם בטעם פיסטוק.

יאללה, אני אוהב את הפסיכיים הלאה. אין לכם מושג כמה. אז השיחות הראשונות היו קשות ומתוחות. אבל ברגע ששמתי את הדברים על השולחן והראיתי שאני לא רק מקשיב אלא כותב נקודות – במחברת. בכתב יד. עשיתי בדיוק מה שאשתי אמרה לי: שום דבר שיזכיר להםל שהם מדברים עם ההנהלה או ארגון גדול שעלול להתנקם בהם. פשוט להקשיב ולהראות נכונות לשנות.

זה מדהים. כי כל הבלגאן היה בגלל שהם בעצם התמרדו נגד השעות הנוספות. מסתבר שזה רק קצה הקרחון ולרובם זה לא כל כך משנה. אז אלו הדרישות שאני רשמתי, אתם יכולים להתרשם בעצמכם:

  1. לא רוצה להעביר שעון נוכחות. מעליב אותי עם כל השעות הנוספות שאני נותנת שבכלל בודקים אותי
  2. הטעם של הקפה נוראי. אני מרגישה שכל פעם מורידים את האיכות וזה מה שאמור להחזיר אותנו
  3. נמאס מהעכברים האלקטרונים שתמיד נדפקים באמצע שאני עולה על באג
  4. קשה לי להגיע לעבודה עם 2 אוטובוסים. לא הגיע זמן שאקבל רכב חברה
  5. הייתי שמחה לגנון בקומה התחתונה. אנחנו יכולים לעשות משמרות של כל האימהות ביחד
  6. אני שונאת לקבל ממך ביקורת. אתם אטום ושחצן
  7. אני מרגישה שאני לא בתחום הנכון. הייתי רוצה להיות קניינית
עכבר אלקטרוני
פוליגרף אנושי: למה לא אמרתם שהבעיה היא עכבר אלקטרוני?

 

שאקרא לשירותי הביטחון לפני שאני נכנס למשרד?

היום יום חמישי.

כמו שאתם זוכרים, כאן הכל התחיל והיום או שנעלה מדרגה או שנרד שלוש. אתמול נקטנו כמה צעדים משמעתיים. התחלנו שיחות של ההנהלה הגבוהה מול העובדים, הבאנו עורכת דין שתייצג אותם (שלא יגידו שאנחנו נגד הזכות שלהם להתאגד או כל מני שטויות כאלה) ובאחד הסשנים הרוחות כל כך התלהטו שהיינו צריכים להזמין שירותי ביטחון כדי להפריד.

לא הבנתי עד אתמול כמה זה רגיש. אני לא הייתי נוכח בשיחות אבל בלילה שמעתי את ההקלטות וכמה רפש שיצא עליי. חלק מהשיחות זיהיתי את הנוכחים אבל לכולם היה מה להגיד ובעיקר שאני דורש יותר מדי. מנצל אותם.. מה אני אמור לעשות? איך אפשר לעמוד בדד ליינים מטורפים בשעות גלובאליות בלי לבקש יותר מהעבודים? הם לא זכרו להגיד איך העליתי את המשכורת, הבונוסים המפנקים אחרי שעמדנו ביעדים וקרנות ההשתלמות שמרצוני הצעתי. לא, רק דברים רעים כפויי טובה

אני מגיע היום למשרד אולי פעם ראשונה בחיים שלי בלי שום רצון לעבוד. רק שייגמר היום הזה. לא יכול להביט להם בעיניים. אצלי כשמישהו מלכלך אני אף פעם לא שוכח. אשתי אמרה שאני צריך ןלדעת להתמודד עם ביקורת וזה פחות נורא ממש שאני לוקחת. אבל האמת, פתאום גם לי בא ללכת הביתה ואפילו שעתיים קודם. לא האמנתי שאגיע למצב שבו המשרד יהפוך לשדרה קרב. שאנשים שאני דואג להם כבר כמעט עשור כל  כך יהיו צבועים כלפי. מה הם חושבים, שבמקום אחר זה יותר טוב?

אבל אני יכול להמשיך לשבת פה ולקטר. מנהלים נבחנים דווקא בסיטואציות האלו, לא?

צריך לחשוב מחוץ לקופסא

כוחות ביטחון
איזה חבורה של צבועים. כמה לדעתכם עובדים מתוך כל החבורה הזאת? קורא לביטחון

לא תשברו אותי

יום שלישי של הבוגדים

כבר איבדתי כל סנטימנטים לעובדים “המסורים” שלי. עכשיו הם גם לוקחים הפסקות צהריים כמו כלבים. 30 דקות על השעון.

סבבה, אם ככה אתם רוצים לשחק את זה, אז גם אני יכול לעשות טבלאות אקסל ולבדוק שלא עיגלתם פינות. אתם רוצים לבוא לעבוד במקום שמתנהג כמו מפעל, יש לכם פה בולדוזר.

ואני לא מקשיב יותר לאשתי, שבעצתה דיברתי עם כמה מהצוות ומאז הדברים רק נהיו הרבה יותר גרועים. ברגע שאתה מראה להם שזה עובד, מתייחס אליהם כמו אל בני אדם אז הם רוצים יותר. גם בפגישה עם ההנהלה אתמול אמרו לי את זה.: תיתן להם אצבע והם ירצו את כל היד.. אז אני יוצא מהפוזיציה המתחשבת שלי: רוצים צבא – אני אראה לכם מה זה סיירת.

:עכשיו אני צריך ללכת לעבוד. כל עובד יקבל טבלת אקסל משולשת על חשבון הביתואל תעשו שעות נוספות, אבל אנחנו נוציא לכם עשן מהאוזנייםולא מעניין אותי מה אתם חושבים על זה. הפעם בלי תגובות, בפקודה!

עוברים לגישה אחרת
לא תשברו אותי – הגיע הזמן להראות מי הבוס

מבחן בעמידות

אני מרגיש כמו בתחרות של הורדות ידיים: נכנס למשרד וכולם מחייכים חיוך מאולץ ומחליפים מבטים חשדניים. אף אחד לא מדבר איתי על כלולם  מעבר לעבודה וכן, גם אני מתחיל להרגיש בודד. זה כבר לא מרד של 4 אנשים מרבית המחלקה בתוך זה ואני מתלבט מה לעשות. בא לי פשוט לא לבוא לעבודה. אבל אני מכריח את עצמי. ולא רק זאת, מתאמץ לעשות כל יום לפחות 3 שעות נוספות ואפילו במחיר של לוותר על אימון הכושר לשי. דוגמא אישיתי לפני הכל.

לאשתי היה רעיון מבריק: היא אמרה שאני אתכנת אלוגריטם שייתן להם בונוסים על שעות נוספות אבל אני חושב שיש כאן עניין של פרנצ’יפ. היום זה שעות ומחר זה  העלאה במשכורת. איך אני אמור לצאת מהברוך הזה כשאין לי דיבור עם אף אחד מהעובדים. אפילו הנאמנים שלי מפנים מקום כשאני עובר. הפכתי להיות אישיות לא רצויה במחלקה שלי

רעיונות?

 

האם מישהו מהעובדים בכלל אוהב אותי? לבד בתוך מחלקה שבניהולי
עכשיו גם אני מבין מה זה שבן אדם לא רוצה ללכת לעבודה. אבל לא מוותר בכזאת קלות

כבר עדיף לעשות פוליגרף לכל העובדים

שלום זרים

שבוע שעבר שיתפתי אתכם במרד שהתרחש במחלקה שלי. זה התחיל בארבעה שהחליטו ללכת על השעון פונקט ביום חמישי. אחרי השעה שש השולחנות היו ריקיים. לא עשינו כלום, ניסינו לשחק כאילו זה לא נגע בנו (למרות שעבדתי כמו חמור כל הסוף שבוע) אבל בחמישי האחרון זה התרחב. עכשיו כמעט חצי מחלקה הצטרפה ליוזמה שלא עובדים יותר שעות נוספות ולדעתי יש להם כבר קבוצת ווטסאפ ושמעתי שהם התייעצו עם האיגוד. מה עושים? האינסטינקט שלי זה לשלוח את כולם לבדיקות פוליגרף ואחרי שאני אשאל כמה שאלות ואקבל תשובות כנות לשם שינוי, נראה מי ממשיך עם המרד המיותר הזה. אבל אשתי חושבת אחרת ולכן החלטתי לשתף גם אתם, העוקבים, בסוגייה.

מרד או בדיקת פוליגרף
מרד שהתחיל עם 4 עובדים שרצו להפסיק לתת שעות נוספות הפך לארגון של חצי מחלקה. האם בדיקת פוליגרף תשבור אותם או את מערכת היחסים שלי עם אשתי?

היא חושבת שברגע שאני מכניס גוף זר, כמו מכון פוליגרף (שאנחנו בכל מקרה עובדים איתם בנושאים של אבטחת מידע) אני מעלה את “היוזמה המקומית” (ככה היא מכנה את זה) לליגה אחרת. אני חושב שלפני שאני יושב עם חבורת המרדנים הזאת, כדאי לדעת מי יזם את העניין, מה הם עוד מתכננים, האם יש שיתוף פעולה ממחלקות אחרות ובכלל – מה לעזאזל הם רוצים ממני. שעות נוספות זה השם השני של עולם ההיי טק בישראל. אין חיה כזאת (חוץ מרפאל, ובבקשה כולם מוזמנים לעבור לחיפה) שעובדת 09.00-17:00 זה פשוט לא הדי.אנד.איי שלנו.

בשנה האחרונה פתחנו לעובדים חדר מויחד של ספא, הוספנו עוד שולחן ביליארד כדי שלא ישתעממו אם השני תפוס, השקענו מאמצים אדירים כדי להפריח את הגג ולעשות ממנו גינה עם קצת תבלינים ואנחנו מאשרים גורף לכל מי שרוצה להשתלם בלימודים. אבל מצב שבו העובדים פשוט קמים מהשולחנות, בלי לשים דאם על העסקים שלנו מסביב לגלובוס (ששם רק פתחו את היום) זה ממש לא מקובל עלי. גם לא ברמה המקצועית וגם לא ברמה הלוייאלית. זה מרד לכל דבר ואני חושב שאם מתאגדים נגדי לפני שניסו למצות את הדרך המסורתית של “דברו עם הבוס שלכם” כל הדברים כשרות.

אשתי חושבת שמהלך כזה יהיה הבעה של חוסר אמון (מה שבדיוק קורה כרגע) ושאני אשלם על זה ביוקר. זה לא סוד שכבר שנים שהיא מנסה שאני אעבוד פחות, אבל לא שמעתי שהיא מתלוננת על רמת החיים שלנו, העובדה שהתינוקות הולכות לגנים פרטיים ושיש לה עזרה מתי שהיא רק רוצה. אז בואו נפסיק עם הצביעות הזאת, ההיי טק שוחק ודורש תמיד אקסטרא, עובדים שהוצים ללכת הביתה בשש כמו שעון יכולים לשלוח קורות חיים לעירייה. כאן זה לא מוסד ממשלתי, אנחנו עובדים גלובאלית!

וכן, מעניין אותי מה יש לכם להגיד

אבל לא בשם בדוי, פחדנים

אבי