A new week and a new year. So first of all, a good year, and we hope that this year we are going up and not dealing with the slime of the previous year. I think it was the worst year of my career. True, there were years when I worked twice a week, including weekends, and there were years when we dealt with larger projects. The first time I entered the international scene was very stressful, eight years ago if I remember correctly. But the most difficult was the last year. Everything that went on here and I will not repeat what I wrote on the blog in recent weeks. This feeling that you do not want to go to the office, that you always have a stopwatch on your hand, that something is wrong and you can not put the point on it.

My wife told me that “everything is for the best.” She always believes in such unflagging optimism. She thinks that what happened to us this year is that I did a test of reliability for my employees and that they did the same to me. This is an interesting definition. True, I said that we would put this year aside, but there is also something to be gained from this experience that I have acquired. I always thought I was good at diagnosing people. I like to compete with a graphologist who gives an assessment of personality according to the handwriting of the person and compare what I thought on the basis of an interview. I always ask that I do not have early data when I interview a person. Likes to rely on my intuition and for me a page of resume enough to get to the bottom of it. I always thought I was right, but to be honest, I never checked. There were cases of employees who left or did not get along but I never felt like I had made a mistake with my best friend. Something about his departure, which is still going on and we will probably meet in court later this year has changed something.

I’m not always disappointed. Perhaps in the short term: to know what a person’s abilities are versus what he presents. But in terms of reliability what do I know? I thought he would stay with me until pension and I was wrong. Even for my first girlfriend, with whom I was with her for 3 years, I made a big mistake and if I did not catch her I might be divorced now. She would not have gone through the last few weeks with me. I’m very lucky to have such an amazing woman. It is not only that she understands and allows me to fly into the black horoscope of work for unlimited periods. You can also talk to her and she never comes with complaints. When it comes to people, my employees, she knows that this is the Holy of Holies and that it takes crazy energies. Rightly. But I think my discontent stems from the fact that many of them gave me a pretty bad feedback. They introduced me as an authoritative person but not as someone who would follow him with his eyes closed. I never wanted to be loved, but I admit – I want to be appreciated and I have a problem in this area over the last year.

לא בוכים על חלב שנשפך (ובטח שלא על שעות נוספות)

שבוע חדש ושנה חדשה. אז קודם כל שנה טובה ומקווה שהשנה הזאת אנחנו ממריאים למעלה ולא מתעסקים ברפש של השנה הקודמת. אני חושב שזאת היתה השנה הכי קשה בקריירה שלי. נכון, היו שנים שבהם עבדתי פי שתיים שעות, כולל סופי שבוע והיו שנים בהם התמודדנו עם פרוייקטים יותר גדולים. הפעם הראשונה שנכנסתי לסצנה הבינלאומית היתה מאוד מלחיצה, לפני 8 שנים אם אני זוכר נכון. אבל הכי קשה היתה השנה האחרונה. כל מה שהלך פה ולא אחזור שוב על מה שכתבתי בבלוג בשבועות האחרונים. תחושה הזאת שאתה לא רוצה ללכת למשרד, שכל הזמן יש לך איזה סטופר על היד, שמשהו לא בסדר ואתה לא יודע לשים את הנקודה עליו.

אשתי אמרה לי שה”הכל לטובה”. היא תמיד מאמינה כזאת באופטימיות בלתי נלאית. היא חושבת שמה שקרה לנו השנה זה שעשיתי בדיקת אמינות לעובדים שלי ושגם הם עשו לי בחזרה. זאת הגדרה מעניינת. נכון, אמרתי שנשים את השנה הזאת בצד, אבל יש גם מה להפיק מהניסיון הזה שרכשתי. תמיד חשבתי שאני טוב בלאבחן אנשים. אני אוהב להתחרות עם הגרפולוג שנותן הערכת אישיות לפי כתב היד של הבן אדם ולהשוות מה אני חשבתי על בסיס של ראיון. אני תמיד מבקש שלא יהיו לי נתונים מוקדמים כשאני מראיין בן אדם. אוהב לסמוך על האינטואיציה שלי ומבחינתי דף של קורות חיים מספיק כדי לרדת לשורש העניין. תמיד חשבתי שאני צודק אבל אם להיות כנה, אף פעם לא בדקתי. היו מקרים של עובדים שעזבו או שלא הסתדרו אבל אף פעם לא הרגשתי שעשיתי טעות כמו עם החבר הכי טוב שלי. משהו בעזיבה שלו, שעדיין נמשכת וכנראה שניפגש בבית משפט בהמשך השנה שינה אצלי משהו.

אני לא תמיד מאחבן. אולי בטווח הקצר: לדעת מה היכולות של בן אדם מול מה שהוא מציג. אבל מבחינת אמינות מה אני יודע? חשבתי שהוא ישאר איתי עד לפנסיה וטעיתי. גם לגבי החברה הראשונה שלי, שהייתי איתה 3 שנים טעייתי בגדול ואם לא הייתי תופס אותה על חם יכול להיות שעכשיו היית מתגרש ממנה. היא לא היתה עוברת איתי את השבועות האחרונים. יש לי מזל גדול שיש לי כזאת אישה מדהימה. זה לא רק זה שהיא מבינה ונותנת לי לעוף לתוך הור השחור של העבודה לתקופות בלתי מוגבלות. אפשר גם לדבר איתה והיא אף פעם לא באה בתלונות. כשזה נוגע לאנשים, עובדים שלי, היא יודעת שזה קודש הקודשים ושזה לוקח אנרגיות מטורפות. בצדק. אבל אני חושב שחוסר הנחת שלי נובע מהעובדה שרבים מהם נתנו עלי פידבק די שלילי. הציגו אותי בתור בן אדם סמכותי אבל לא בתור מישהו שילכו אחריו בעיניים עצומות. אף פעם לא רציתי שיאהבו אותי, אבל אני מודה – אני רוצה שיעריכו אותי ולפי השנה האחרונה יש לי בעיה באזור הזה.

אבי