זה היה חג קשה. שני עובדים לא עברו בדיקת פוליגרף שערכנו במפתיע. אחד על אי אמינות, שהתבררה בבדיקה חוזרת בגלל שחבר טוב שלו עובד עם המתחרים שלנו. הוא לא דיווח על כך, שזה חמור מאוד, אך גם נשבע שלא הדליף מידע והבדיקה אישרה את זה פעמיים. המקרה השני, וכאן נשבר הלב, הוא אחד העובדים הוותיקים שלנו. מהראשונים שהיו עוד בימים שהיינו סטרטאפ חדש שמחפש מלאכים. לא רק שהוא נכשל בבדיקה, הוא גם כנראה לקח איזה תרופת הרגעה שאמורה לשבש את ההזעה והתמוטט באמצע. אחר כך הוא פשוט התוודה ובחג חנוכה הייתי צריך לפטר לא רק חבר טוב אלא אב לארבעה ילדים.

הוא אמר שהיה חייב את הכסף, שאחיו נמצא בחובות ושהמשכנתא כבדה. שאלתי אותו למה לא בא אלי. אין מצב שלא הייתי חותם ערבות ובחיים לא הייתי מפקיר אותו ככה. אבל הוא אפילו לא יכול היה להסתכל לי בעיניים. ביום האחרון של החג הוא בא לאסוף את הדברים. כל כך הרבה מזכרות שלו פזורות כאן על הקירות ובחדרים. הלב נשבר ואחרי שהכניס הכל לתוך קופסת קרטון, ממש כמו בסרטים האמריקאים, אני נשברתי וחתכתי את יום העבודה. לא רציתי שהעובדים יראו אותי בוכה. איך אפשר לסמוך על אנשים אחרי דבר ה? הכרתי אותו 12 שנה. היינו יושבים כמעט כל יום לצהרים. מכיר את אשתו, את הילדים אפילו את ההלם קרב שלו מלבנון. איך לא ראיתי מה קורה לי מתחת לאף..