חג לא שמח בכלל

לא אהיה צבוע. אווירת החג לא ממש אופפת אותי. אני משתדל בשביל הבנות להגיע תמיד עם סופגיות ומתנות קטנות. הרבה ממתקים הן אוכלות ובטח בעושד עשרים שנה יספרו לפסיכולוגית שכל פעם שהיו לאבא צרות בעבודה הן קיבלו ממתקים.. בכל מקרה, כמו שהזכרתי בפוסטים הקודמים אנחנו מתמודדים עכשיו לא רק עם מרד עובדים נגד שעות העבודה, אלא גם עם חשדות לריגול ופרצת אבטחה רצינית בחלק מהפרויקטים שלנו. מהסיבה הזאת ביקשנו מחלק מהעובדים לעבור בדיקת פוליגרף לגילוי גניבה, בדיקת פוליגרף לאמינות ועוד כמה הגדרות שממש לא תרמו למוראל של אף אחד מאיתנו. אבל היום קיבלתי את התוצאות.

הרגשתי ממש התקף חרדה: הרוק נחנק בגרון, הבטן מתכווצת והלב פועם במאתיים קמש לשעה. אנ הייתי בטוח שבטח מדובר במתכנתים הצעירים. אולי מישהו התלבש להם על הניידים, הלפטופים. אולי פרצו להם לחשבונות אבל ממה שנראה דווקא אחד הוותיקים הוא הבעיה ולא רק זאת, הוא זה שמפעיל את השאר. מרד העובדים, שבגלל החל כל הבלגן הסתבר להיות באמת יוזמה של אחת המתכנתות הצעירות, שלא ידעתי שהיא אם חד הורית ועלתה בגפה לארץ ממוסקבה. אז עכשיו נחמץ לי הלב על שבמקום להכיר את העובדים שלי רדיתי בהם (ובה בעיקר, כי ידעתי שהיא התחילה את זה. רק לא את הסטטוס שלה – וזו אחריות שלי לדעת) ומאז שחזרו התש/ובות אני מרגיש שיש לי סכין בלב. אוהב אתחור הזה. הייתי נותן לו את יד ימיני ועכשיו אני צריך להגיש מכתב פיטורים.. ועוד בחנוכה.