אני מניח שאתם מעודכנים בעניינים. אם לא כנסו לפוסטים הקודמים..
אז אחרי שכבסר הרגשתי שכל המחלקה שלי עומדת להוציא אותי להורג. גיליתי שהגליוטינה לא כל כך קרובה ולפעמים גם כשיש סיבוך גדול אפשר לפתור דברים בשיטה המסורתית והפשוטה. בקיצור: אם אתם מרגישים שהכול מסובך יותר מדי, אולי אתם פשוט רואים את זה ככה. אתמול החלטתי להוריד את המסכות. זימנתי את העובדים שלי לסבב שיחות ב-4 עיניים. לא בבדיקת פוליגרף כמו שרציתי לעשות בהתחלה, כשאיבדתי כל אמון, אלא בגג של המשרד, איפה שיש פרטיות ואני דאגתי גם לקפה וקרואסונים. מאוד מתחשב מצדי והדבר הראשון שהם אמרו שזה נראה פתטי ושיהיה קשה מאוד לפתור את העניין עם קרואסון. לא זוכר אחד שלא חיסל את המאפים ושאל אם בנוסף לשקדים ולשוקולד אפשר גם בטעם פיסטוק.
יאללה, אני אוהב את הפסיכיים הלאה. אין לכם מושג כמה. אז השיחות הראשונות היו קשות ומתוחות. אבל ברגע ששמתי את הדברים על השולחן והראיתי שאני לא רק מקשיב אלא כותב נקודות – במחברת. בכתב יד. עשיתי בדיוק מה שאשתי אמרה לי: שום דבר שיזכיר להםל שהם מדברים עם ההנהלה או ארגון גדול שעלול להתנקם בהם. פשוט להקשיב ולהראות נכונות לשנות.
זה מדהים. כי כל הבלגאן היה בגלל שהם בעצם התמרדו נגד השעות הנוספות. מסתבר שזה רק קצה הקרחון ולרובם זה לא כל כך משנה. אז אלו הדרישות שאני רשמתי, אתם יכולים להתרשם בעצמכם:
- לא רוצה להעביר שעון נוכחות. מעליב אותי עם כל השעות הנוספות שאני נותנת שבכלל בודקים אותי
- הטעם של הקפה נוראי. אני מרגישה שכל פעם מורידים את האיכות וזה מה שאמור להחזיר אותנו
- נמאס מהעכברים האלקטרונים שתמיד נדפקים באמצע שאני עולה על באג
- קשה לי להגיע לעבודה עם 2 אוטובוסים. לא הגיע זמן שאקבל רכב חברה
- הייתי שמחה לגנון בקומה התחתונה. אנחנו יכולים לעשות משמרות של כל האימהות ביחד
- אני שונאת לקבל ממך ביקורת. אתם אטום ושחצן
- אני מרגישה שאני לא בתחום הנכון. הייתי רוצה להיות קניינית
avimelcherline 